<h1>האורה לרש"י סימן ע"ט</h1>
<h2>דף לד:</h2>
ואסור לכוין מלאכתו במועד אפילו דבר האבד, ואי כוון את מלאכתו במועד קונסין אותו, ומאבדין (אותו ממנה כל שעה) [כל מה שעשה] ולדידיה הוא דקנסו [רבנן] ובריה לא קנסו רבנן. ושרי למיעקר כיתנא בחולא דמועדא, משום דחזי לתפיפה, ולמיקטל כשותא דחזי לשיכרא, ולמיעקר שומשמא דחזי (לרזוי) [לנזיי] דאית בהן.
